מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט

המבנה משתלב היטב בסביבתו, ויהווה מעין שער כניסה לגנים הזואולוגים והבוטנים. 

העמדת הבניין במגרש וצורתו מייצרים רחבה המשותפת לכל הפונקציות השכנות, הוא מרחף מעל הקרקע, כך שמתאפשר מבט מהרחוב אל הגנים. ולמעשה "מושך" את הגנים עד הרחוב. 

הנפח המרחף של המבנה יוצר רחב מוצלת ומוגנת, אשר תשמש את קבוצות המבקרים להתארגנות ולקבלת  הדרכה,לפני היציאה לסיור ברחבי המתחם.

תכנון הבנין מהווה הזדמנות מאתגרת לחשוף לציבור את עובדת קיומם של אוספי טבע מופלאים, החבויים היום במחסני האוניברסיטה. האוספים הללו יוכנסו לתוך תיבת האוספים, מעין תיבת-אוצר גדולה בעלת מראה על זמני, קדום ועתידני גם יחד, מעין תיבת נח מודרנית, האוצרת בתוכה מידגמים  מהטבע לטובת האנושות בעתיד.

הבנין עוטף את תיבת האוספים יקרי הערך ומציג אותה לציבור ואל מול האוניברסיטה, באדריכלות אייקונית חידתית, היוצרת סקרנות ומזמינה את הציבור לבוא ולגלות מה חבוי בתוכה.

הבניין מאכלס שתי פונקציות שונות זו מזו, מרחב ציבורי הפתוח למבקרים מבחוץ וחלק אקדמי-מחקרי המיועד לדיירי הקבע של הבניין :החוקרים,המדענים והסגל. הבניין מאפשר הפרדה מוחלטת בין שתי האוכלוסיות הללו, אשר באה לידי ביטוי  באיזורי הפעילות כמו גם במערכת התנועה.

יחד עם זאת, במקומות המיועדים לכך, נפגשות שתי האוכלוסיות בסדרה של מפגשים מתוזמרים ומתוכננים המעצימים את חווית המבקר מחד וחושפים את עבודת החוקר מאידך.