אישה עם בית קלפים | ברנרד רדר

אודות היצירה והיוצר / מאירה גרוסינגר ורות שטראוס

ברנרד רדר היה צייר ואמן הדפס, אדריכל ומתכנן ערים - אך מעל לכל פסל. הוא נולד בצ'רנוביץ שבבוקובינה, ובילדותו ספג את אווירת האגדות החסידיות שברבות הימים השפיעה על יצירתו. רדר למד ציור והדפס אצל פטר ברומסה (Bromse) בפראג, ואחר כך פנה ללימודי פיסול אצל יאן סטורסה (Stursa) באקדמיה. ב1922 - חזר לצ'רנוביץ ועבד בעיצוב מצבות, ובמקביל החל לפסל באבן. ב-1930, עם גבור ביטויי האנטישמיות, עזב את צ'רנוביץ לפראג, שבה חי כשבע שנים.

באותה תקופה נחשף לראשונה לנפחיות המסיבית בפסליו של אריסטיד מאיול (Maillol), אך הפסלים שיצר באותה תקופה מופשטים בהשוואה לחושניות של פסלי חברו. עם זאת, גוש האבן התלת–ממדי - על משקלו ונפחו, המכתיבים את האחידות וההכללה ה"וולומטרית" - מילא תמיד תפקיד מרכזי ביצירותיו. ב-1934 סייר באיטליה, ספרד וצרפת ויצר גם בברונזה. ב-1936 התיישב בפריז, שבה יצר דמויות נשים עומדות או שרועות מאבן - נשים ענקיות שתנועותיהן יוצרות דגם גיאומטרי.

שרשרת אינסופית של צורות נעות

בימי המלחמה נמלט רדר מפריז והתחבא בפריפריה בעודו ממתין לאשרת כניסה לארצות-הברית, ובמחבואו יצר 52 הדפסי עץ לאיור גרגנטואה ופנטגרואל של רבלה (1939). בראשית 1943 הגיע לניו-יורק דרך קובה. בעבודותיו הפיסוליות מתקופה זו הומר האיזון הסטטי של עבודותיו המוקדמות בשרשרת דינמית אינסופית של צורות נעות, המשוקעות בנפח התלת-ממדי של גוש האבן; במקביל התעמק בהדפס, שהפך לכלי ביטוי מרכזי עבורו. נושאיו המוקדמים נלקחו מן הספרות: רבלה, האפוקליפסה, חיי נוח, שיר השירים, שבעת החטאים, אגדות עם יהודיות.

בחלוף הזמן פיתח רדר שפה פיגורטיבית-פנטסטית משלו, שמקורה בטבע. עד 1950 התאפיינו עבודותיו באבן כיחידה נפחית סגורה ועצמאית. משנה זו ואילך ניסה רדר "לפתוח" את האבן, ומגבלויות החומר הובילו אותו להתנסות בעבודה בברונזה. בתקופה זו ניכרת השפעתם של אוסיפ זאדקין (Zadkine) ושל ז'אק ליפשיץ - שני פסלים יהודים כמוהו, שנולדו וחיו כמעט באותן שנים, וגם מוצאם, חינוכם, מקורות השפעתם ומהלכי חייהם דומים.

מוטיב אשה עם כלים

ב-1958 החלו מסתמנים ביצירתו שני קווים נוספים: פסלים קטנים של נגני פסנתר ואורגן, שיחסי הנגן-כלי מובילים בהם לפתיחה נוספת של הגוש - ומוטיב של אשה עם כלים, המגלה פתיחות מירבית ומתייחד באלמנטים קוויים בזוויות שונות להגדרת הנפח השלם בחלל. החלל בפסלים אלה עולה בנפחו על מרכיביהם המוצקים ויוצר "נפח שלילי" או חלל מעוצב, וניכרת בהם השפעת הפיסול הקווי בברזל מרותך של פיקאסו. במקביל החל רדר מגלה עניין במבני הכיפות הגיאודזיות של האדריכל בקמינסטר פולר. בעזרת פולר תורגמו רעיונותיו של רדר לתוכניות עבודה ודגמים מודולריים בחומרים מודרניים וקלים כמו זכוכית, פלדה ופלסטיק.

הפסל שבקמפוס, אשה עם בית קלפים, נעשה בתקופת שהותו באיטליה, שבמהלכה יצר בעיקר בברונזה, שלא כהרגלו. הספציפיות של החומר גררה תשומת לב לפריטי לבוש המשמשים למטרות צורניות, והעמקה של מרווחי החלל בין חלקי הפסל. בפסל מתוארת אשה עומדת בלבוש מלא, שבידה הימנית אוחזת מוט שבראשו מבנה משולש של בית קלפים. היד השמאלית מושטת כלפי מעלה ואוחזת בלוח, שעליו פרוטומה של דמות עם כתר לראשה. גוף האשה מהווה "גזע" מרכזי, שממנו מסתעפים כל שאר האלמנטים. הדימויים התלת-ממדיים מעולם הקלפים וצורת העמידה של האשה עצמה מזכירים את כלי השחמט דווקא - ומנגד, צורת ההצבה של הקלפים השטוחים יוצרת גריד אוורירי שאף משקף את חלקה העליון של האשה, ליצירת מעין פרוטומה

גזע עץ שהכל צומח ממנו

שטוחה כשל דמות על קלף. הפסל היצוק משדר מונוליתיות, כאילו בקע כולו מגוש מלבני אחד, ובה–בעת מרובים בו המרווחים הפתוחים וההשתקפויות, משחקי הצל והאור. דמות האשה היא הגדולה והחזקה כאן, היא גזע העץ שהכל צומח ממנו, בדומה לאלת החוכמה ופטרונית האמנויות אתנה, שגופה גוף אשה לוחמת. בנוסף לדימויי המיתולוגיה היוונית מזוהה כאן גם הדימוי האלגורי-נוצרי "אמונה," בצורת העמידה ובתנוחת הידיים ואף בנוסח הגלימה והכובע. האשה שלפנינו היא ללא ספק דומיננטית ומייצגת לא רק את הלא-מודע אלא גם את המחשבה הרציונלית והמעשית. זו אשה הקובעת גורלות, והיא בוחרת לרומם מתוך בית הקלפים השברירי, מתוך ביוגרפיה של מלחמות חינם, בריחה ונדודים, את קלף המלך, בתנועת ניצחון.

הפסל-אדריכל הופך כאן את חסרונו של בית הקלפים ליתרון. בשמרו על אלמנט הקלילות, השקיפות והניידות, הוא מתכנן מבנים מודולריים היוצרים חללים לא שגרתיים. גם מוטיב המשחק, המשתמע מהעבודה עם מוטיב הקלפים, מכוון - כמו באמנות ימי-הביניים - לכוח עליון המהפך גורלות; אלא שכאן היד הקונקרטית והאופטימית מעלה על הדעת את הנאמר בספר ישעיהו מח:13: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים."