מדרגות לשמש | ג'ו פומודורו

אודות היצירה והיוצר / יפה עוזרי

ג'ו פומודורו עוסק בשאלת המאסה והחלל באופן מופשט ובשפה מודרנית, בעודו נשען על המסורת הקלאסית של התרבות האיטלקית-רומאית ועובד בחומרים המסורתיים אבן וברונזה.

בשנים 1958-1972 יצר פומודורו את פסלי פני שטח במתח שלו, שנבנו בתהליך של מתיחת בד על קונסטרוקציית עץ. על המשטח שנוצר הפעיל לחץ באמצעות קשירות, וכשהושג המתח הרצוי נוצרה תבנית ליציקת ברונזה. בעבודה המוגמרת שורר מתח תמידי העומד בניגוד ליציבות הברונזה: הפסלים אינם מייצגים מתח אלא הם-גופם מתח. התנועה כמו נכלאת ומתקיימת בהם. בהמשך דרכו, כשעבר פומודורו לעבודה באבן, הוא הותיר מאפייני מתח בפני השטח, פיתולים ספירליים בשלושה ממדים ובשלושה כיוונים: אופקי, אנכי ומעגלי.

עבודתו של פומודורו נקשרת לזו של ז'אן ארפ, שגישתו הגיאומטרית דומה. כמה מפסליו של ארפ מורכבים מבסיס שעליו יחידות נפרדות המולחמות זו לזו ומורכבות מחלקים מעוגלים ופאות ישרות, כאשר המאסה נראית כמו שלם שחלקים נגרעו ממנו. הפנייה לכיוונים שונים יוצרת פיתול המחולל דינמיקה מאוזנת בין חלקי הפסל, כל כמה שאינם סימטריים - וגם בפסליו הביומורפיים של ארפ ניכרת פיתוליות דומה. אבל בעוד ארפ עוסק בייצוג הטבע וגוף האדם תוך הזרת המבט בהם, פומודורו נשען על הטבע בלי לעסוק בייצוגו.

הפסל מדרגות לשמש שבקמפוס, העשוי אבן לבנה, מורכב מבסיס שעליו מנסרה משולשת, ובה מדרגות המובילות לגוף כדורי. הגוף הגדורי מייצג את השמש, כפי שאפשר לראות בעבודות אחרות של ג'ו פומודורו - דוגמת שמש מפוספסת, נחש שמש ומרבץ השמש - שהשמש מיוצגת בהן כגוף כדורי שחלקים נגרעו ממנו. הגוף שנותר מורכב מיחידות גיאומטריות שכמו פותלו לכיוונים שונים.

הגיאומטריה שבשמש

בתיאור השמש ניכר מתח בין חלל למאסה, כאשר פומודורו הופך את המצב הקדם-פיסולי -החלל הריק - לחלק מהפסל. מאסת הכדור חודרת לחלל ואילו החלל פורץ אל תוך המאסה בשקעים הגיאומטריים שנפערו בכדור. המרחב הפיסולי מוחש בכל "הדדיות" מתוחה כזו של ריק ומלא.

המדרגות אצל פומודורו מהוות כן לשמש ומדברות בשפה אדריכלית המשמשת פולחן דתי. עיצובן מאזכר מקדשים מצריים ויווניים, שהמדרגות המובילות אליהם מגביהות אותם מהתחום של חיי היומיום. במהלך הטיפוס במדרגות מבט הצופים יופנה כלפי מעלה, לעבר השמש. עיצוב המדרגות בפסל מעלה על הדעת גם שעוני שמש עתיקים: היצירה ממוקמת כך, שכאשר השמש נמצאת בזניט (המלה "זניט" מסותת על פני הפסל) נוצרות בפסל מדרגות צל, כלומר מדרגות ה"עשויות" שמש.

פומודורו עושה שימוש בכתב להעברת מסר במדיום הפיסול, והדבר בא לידיד ביטוי בחתימת האמן המסותת באבן וכמו מסמנת את מגע אזמלו בחומר. עוד חקוק באבן ציטוט בלטינית מדברי האסטרונום הנודע יוהאנס קפלר - "היכן שיש חומר יש גיאומטריה" - המהדהד את תפיסת האמנות והפיסול של פומודורו: האדם הניצב מול הטבע יוצר בתודעתו הכללה צורנית, שאף היא שאובה מן הטבע. הגיאומטריה היא ביטויה של המחשבה האנושית על היקום. זו הנקודה שבה משיקים הטבע והתרבות תוך המחשת המתח ביניהם. במחווה לקפלר, שקשר בין חומר לגיאומטריה, פומודורו מוצא את הגיאומטריה בשמש.

פומודורו מעיד על עצמו שהושפע מהאבנים המונוליתיות (menhir) שהוצבו בעת העתיקה לחופי הים התיכון כעדות לקיומה של ציוויליזציה אנושית באזור. המונוליתים - שניצבו בחלל הפתוח ויצרו ייצוג של אוויר ואדמה, תנועה וסטטיות, בדיאלוג בין האדם לבין הטבע ואלוהים - הם אבות הפיסול לדידו של פומודורו, שהרבה לדבר על דאגתו לשילוב הפסלים בנוף, טבעי או עירוני. הפסל, בלשונו המופשטת, אינו מהווה חיקוי לטבע אלא ביטוי לרוח האדם ולתרבות האנושית, הנשענת על הטבע ומקבלת ממנו השראה.