ספירלה | דב פייגין

אודות היצירה והיוצר / אסתר אלנצווייג

הפסל ספירלה עשוי מלוח ברזל מלבני ניצב החתוך במרכזו ליצירת מגזרת אנכית שבראשה עיגול. את הצורה המלבנית עוטפת צורת ספירלה מעוגלת, היוצרת סביבו תנועה סיבובית. שילוב זה של צורות גיאומטריות מנוגדות - המלבן והעיגול, המתנשא לגובה והמתפרש במרחב - יוצר מבנה שלם המדגיש את היחס בין השלם לחלקיו.

טיפולו בבעיות יסוד של צורה, חלל ואור, החודר דרך חרכי הפסל ליצירת צורות נגטיב ריקות, מבטא נטייה לצמצום המאסה. הספירלה, השוברת את המבנה הגיאומטרי המוחלט באמצעות הרחבתו, תלויה על בלימה באופן המבטא תחושה של ארעיות וזמניות. החיבור בין שתי הצורות יוצר סימן גרפי המזכיר מפתח סול או את האות ש' בכתב יד, כאשר המתח בין הקו האנכי לתנועת הספירלה המסתובבת יוצר אף הוא מקצב הרמוני-מוזיקלי. החרכים הפעורים בפסל מאפשרים לראות דרכו את הנוף ויוצרים אינטגרציה עם הסביבה. 

דמות אדם מופשטת

הבחירה בחומר הברזל כרוכה בשפת פיסול מודרנית, השונה מזו המתחייבת מן העבודה בחומרים טבעיים ואורגניים. לוחות הברזל השטוחים וחלקי המרקם, הגזורים בחיתוך חד, מציגים צורות גיאומטריות ראשוניות שנקיונן גובל במינימליזם. אלא שהצורה ה"גזורה" בלוח הברזל - מלבן צר ובראשו עיגול-ראש - היא כדמות אדם מופשטת, צורה ביומורפית שהדינמיות שלה מנוגדת לסטאטיות של צורת היסוד המלבנית. 

פסלו זה של דב פייגין נעשה בתקופת עבודתו המופשטת בברזל. בראשית דרכו, מאז 1933, פיסל פייגין דיוקנאות אנוש פיגורטיביים בחומרים מסורתיים דוגמת אבן, עץ וגבס. פסליו כמו "נולדו" מתוך הגוש שממנו נבנה הפסל, והמאסה היתה האלמנט הדומיננטי ביצירתו. ב-1948 החל ניכר בעבודתו מהלך של הפשטה, שהגיע לשיאו ב-1956, עת החל ליצור פסלים מופשטים וקלילים, חסרי מאסה. העבודה בברזל ענתה על צרכיו: הפשטה, צמצום, ומעבר מייצוג אובייקט בטבע להמחשת רעיונות אוניברסליים. הפסל ספירלה קשור לתקופת יצירתו המופשטת בברזל - אך שונה מגוף העבודות המרכזי של תקופה זו, שעיקרו "רישום" בחלל באמצעות חוטי ברזל, המאפשרים לחלל לזרום בין חלקיו. חוטי הברזל פינו את מקומם למשטחי ברזל, ואת מבער הריתוך החליפו מספרי הפלדה. 

"פסל מופשט הוא דבר קונקרטי"

פייגין נמנה עם קבוצת "אופקים חדשים", וברוח עקרונותיה המנחים נטש גם הוא את הפיגורציה ופנה למופשט - אבל, לטענתו, "פסל מופשט הוא דבר קונקרטי ותמיד מצוי בו משהו מהאמן שיצר אותו". יצירותיו של קונסטנטין ברנקוזי ציפור (1912) וציפור בחלל (1919) גילמו בעיניו את האידיאה המומחשת בחומר. טכניקת הגזירה המיושמת בספירלה מושפעת מפסלים של פיקאסו המחדירים איזכורים פיגורטיביים לתוך צורות גיאומטריות שטוחות באופן המאפשר לחלל לזרום דרכן, דוגמת ראש אשה (1954) או כיסא (1961).

פייגין הושפע גם מהפיסול המינימליסטי של אסכולת ניו-יורק בשנות ה-60 - קונסטרוקציות גיאומטריות מופשטות ונקיות צורה מחומרים תעשייתיים, שהדגישו את הממשות החומרית של האובייקט באופן חף מכל איקונוגרפיה, והתאפיינו במערכים מודולריים-סדרתיים. בעיקר שאב פייגין השראה מדיוויד סמית, שפסלו Lectern Sentinel (1961) מורכב ממשטחי ברזל שנגזרו בצורות גיאומטריות, המונחים זה על גבי זה וחותכים זה את זה - פסל שגם הוא אנך המיתמר כלפי מעלה ובראשו עיגול.