ספירלה של אור | אורה ותיאו קוסטר

אודות היצירה והיוצר / עינת אברמסון

הפסל ספיראלה של אור (2009) מתנשא לגובה חמישה מ' ומורכב מ־13 קוביות זהות המונחות זו על זו בפיתול. יחד הן יוצרות צורה המזכירה גרם מדרגות או מודל די־אן־איי הנישא לעבר השמים. הקוביות חלולות, צד אחד שלהן חסום בזכוכית חלבית, ובתוכן נורות בעוצמת 150 וואט, שאורן מתווה את מסלול הפיתול של הפסל גם בשעות החשכה.

הפסל נוצר בתהליך משותף של הוגי המודל ותורמיו, תיאו ואורה קוסטר, ושל הפסל דוד ארגמן. תיאו קוסטר, יליד הולנד, ניצל בילדותו מידי הנאצים כשהוסתר אצל משפחה הולנדית. בספרו הביוגרפי חברים לכיתה של אנה פרנק תיאר את ילדותו השלווה ואת השתייכותו ל"מועדון הטייסים". בשעות הפנאי בנה מודלים של מטוסים באמצעות חומרים כגון עצי אלון ואשור ובד כותנה. הוא עלה לישראל ב־1955 והכיר בארץ את אורה, בת זוגו, ויחד הקימו את העסק המשפחתי לעיצוב מוצרים "תיאורה" [Theora]. הפסל המונומנטלי נועד להנציח את דמותה ופועלה של פרופ' ברכה רמות (1927-2006), חוקרת המטולוגיה וידידתם של בני הזוג קוסטר. 

צורת הספיראלה, שהופיעה באמנות ובעיצוב לאורך ההיסטוריה, זכתה לאינטרפרטציה חדשה בשני זרמים באמנות המאה ה־20: הקונסטרוקטיביזם והמינימליזם. בפסל ספיראלה של אור ניכרים ביטויים של שני זרמים אלו.

ממד של נצחיות

ספיראלה של אור מהדהד את המודל של המונומנט לאינטרנציונל השלישי (1919) של ולדימיר טאטלין [Tatlin], אמן ואדריכל רוסי, ממובילי התנועה הקונסטרוקטיביסטית. המבנה הלולייני (המכונה "המגדל של טאטלין") תוכנן לגובה של כ־400 מ' ויועד לשמש מגדל שבבסיסו מבנה קובייתי לאולם כנסים. המונומנט, שלא נבנה מעולם, מורכב משלושה חלקים גאומטריים, שיועדו לנוע בקצב שונה זה מזה. הוא שיקף את המהות הקונסטרוקטיביסטית של שילוב בין אמנות מופשטת לבין אסתטיקה תעשייתית ואדריכלות באמצעות חומרי הבנייה שלו - ברזל, פלדה וזכוכית, וההתאמה בין צורת המבנה לבין הפונקציה שהוא משרת. גם לפסל ספיראלה של אור צורה גאומטרית בעלת קומפוזיציה קבועה ומאורגנת והוא עשוי חומר תעשייתי, פלדת אל־חלד, וחושף את ההלחמה בין החלקים השונים. האמנים הקונסטרוקטיביסטים, שיצרו פיסול "נקי" וחף מאמוציות, טענו כי דווקא החומר החשוף והקומפוזיציה הם שיעוררו את רגשותיו של הצופה.

הקובייה החוזרת על עצמה בפסלם של קוסטר וארגמן מאזכרת גם את רעיונות המינימליזם, כפי שהם מיוצגים, למשל, בעבודותיו של דונלד ג'אד [Judd]. בפסליו של ג'אד ניכרת הסדרתיות של הצורה, ולדבריו, אפשר להחליף בין החלקים השונים שכן הם זהים לחלוטין.

תשוקה מתמדת למחקר

הפסל מסמל את אופייה של ברכה רמות: סקרנותה המדעית ונחישותה ללמוד ולחקור. החלטת האמנים למקם את הפסל סמוך לבניין שרמן למדעי החיים מסמלת גם היא את תרומתה של רמות למחקר המדעי הרפואי. יצירת הפסל מפלדת אל־חלד היא ניסיון להעניק לו ממד של נצחיות לצד תחושת העלייה מעלה שמעוררת הצורה הטהורה של הדי־אן־איי (מולקולה ענקית המורכבת ממספר רב של נוקלודיטים המאורגנים במבנה של סליל כפול). בשעות הלילה מאיר הפסל כנר זיכרון, שנועד להנציח את התשוקה המתמדת למחקר. 

ברחבי העולם מוצבים פסלים רבים בצורת די־אן־איי, ביניהם הפסל תא והדי־אן־איי במרכז הטיפולי של חולי סרטן בעיר גלזגו בסקוטלנד, שתכנן החוקר ואדריכל הנוף צ'ארלס ג'נקס [Jencks]. הפסל תחום בגינה לצד המבנה וניצב על גבעה קטנה ולצידו פסל נוסף המדמה צורת תא. הפסל עשוי אלומיניום ונפילת האור עליו יוצרת הבזק לעין המתבונן. שני הפסלים, של ארגמן וקוסטר ושל ג'נקס, מציגים שפה משותפת המתבטאת בחומר התעשייתי, בצורה ובמהות האובייקט המשתנה בהתאם למיקומו של צופה.

העבודה המשותפת של קוסטר וארגמן הולידה פסלים סביבתיים שונים. אחד מהם הוא התנופה (2016), פסל שהוצב באזור התעשייה בחולון ומורכב מ־12 קוביות זהות היוצרות צורת מגן דוד.