שמוטת כנף, מתוך "מלוט" | נורה ונעמי

אודות היצירה והיוצרות / סוגאסה מוטוקו

הפסל שמוטת כנף הוצג לראשונה בתערוכה "מילוט" (1996) של האמניות נורה כוכבי ונעמי ביטר. היצירה בקמפוס היא העתק ברונזה של הפסל המקורי, העשוי מחומר שחור. היא מורכבת מזוג כנפיים נטולות גוף, הניצבות זו לזו. הכנף הזקופה גבוהה מעט ממידותיו של אדם, ומידות אלה משרות תחושה של חיים אורגניים אדירים המהממים את הצופה. אבל אלה כנפיים מקורקעות וכבדות, החסרות את הקלילות של מעוף הציפור.

גם בפריטים האחרים בסדרה "מילוט" שולט מוטיב הציפור (לצד ארונות קבורה וסירות). כנפיים הופיעו ביצירתם של נורה ונעמי כבר בשנות ה-80, כאשר השתתפו בסדנת קרמיקה בינאומית באוניברסיטת חיפה ויצרו אנתרופואיד (ארון קבורה בתבנית אדם) מכונף בהשראת קולין פירסון, מדריך הסדנה, שהתפרסם בכדיו המכונפים. הציפור מסמלת בעבודתן געגועים למקום אחר. לדברי נורה כוכבי, "כולנו רוצים לפעמים לקחת תרמיל ולברוח למקום אחר, שבו אוי יהיה לנו טוב יותר. אם נתייחס למצב קיומנו בישראל, למשל... לא נוכל באמת לברוח כי אין לנו מקום אחר לחיות בו, אז אפשרות המילוט נשארת בגדר פנטזיה. ברבדים האחרים אפשר לחשוב על מצב נפשי, שבו מתעורר בנו רצון עז לברוח, להימלט מזיכרון של אירוע מסוים, אך אין ביכולתנו לעשות זאת. יער ארונות הקבורה המוצג בתערוכה עשוי לעורר מחשבה על המוות כאפשרות מילוט אלטרנטיבית, על חיי הנשמה לאחר המוות. האם אכן ביכולתה לצאת מארון הקבורה, להצמיח כנפיים ולעוף?"

לנורה ולנעמי כאחת יש רקע בשיחזור כלי חרס, שנרכש כאשר לקחו חלק בחפירות ארכיאולוגיות. יצירותיהן מושרשות ברקע זה, וציפוריהן מתכתבות עם העופות שמוטי-הכנף וחדי-הציפורן מאיקונוגרפיית המוות הבבלית. עיסוק זה במיתולוגיה של עמי המזרח מעיד על השפעותיה העזות של תנועת ה"כנענים", כאשר גם השימוש בחומר אופייני לתנועה חשובה זו. הקסם שמהלכת הארכיאולוגיה על אמנים עכשיוויים ניכר גם בעבודותיו של האמן היפני טארו אוקמוטו, שיצר פסלי עקנ בהשפעת כדים עתיקים מתקופת ג'ומון.

הפסל, בהיבטיו השונים, חדור ניגודים החורגים מהמתח התימטי בין תעופה לקפיאה במקום: שמוטת כנף הוא פסל אורגני ופיגורטיבי, אך יציבתו הנוקשה והגיאומטרית מחדירה ביצירה מונומנטליות ותחושה של תנועה מתוחה בין עדינות לעוצמה. זוג הכנפיים הזהות, הניצבות זו לזו ומכוונות האחת אל הקרקע והאחרת אל השמים, מסמלות את החיים והמוות, כאשר גם הצבע השחור עשוי לרמוז לכליה וחידלון, למעוף שכשל. ההעמדה מהדהדת את משק הכנפיים המאגד בחובו דממה ותנועה. הניגודים מתאחדים באיזון מדויק, המעמיד את היצירה בחיץ שבין העולם הזה לעולם הבא.

נורה ונעמי עובדות בחומר האדמה, החומר שממנו נוצר אדם. דימוי הכנפיים חסרות הגוף או הציפור שאיבדה כנפיה הוא אפוא מטאפורה לאדם שאינו מסוגל להמריא ולהיגאל. לשאיפה לחירות, הגלומה ביצירה, שלושה רבדי משמעות: המיתי-אוניברסלי, הנחשף בחפירות ארכיאולוגיות, היהודי והאישי.

דימוי הציפור טופל לא מעט באמנות הישראלית. הפסלת חנה אורלוף התמודדה עם המתח בין המופשט לפיגורטיבי בסדרת ציפורים שיצרה בשנות ה-30 וה-50. ב-1995 הוצגה בבית יד-לבנים בפתח-תקווה התערוכה "מיתוס דדלוס ואיקרוס", שעסקה בשאיפה האנושית לעוף ובדמותו הטראגית של איקרוס. בין השאר הוצגה בה עבודתו של שמחה שירמן סירה, ארון מתים ואיקרוס צונח לים. ייחודן של נורה ונעמי בהקשר זה הוא החומר שבו הן עובדות והליטוש העדין והאלגנטי של עבודותיהן, ששורשיו בעבודתן כקרמיקאיות. שיתוף הפעולה ביניהן מחדיר ביצירתן נופך של אנונימיות, שרק תורם לאותנטיות שלה ומעלה על הדעת את היצירות הקדומות של האמנים חסרי השם.

נורה ונעמי עבדו יחד מ-1960 עד פטירתה של נורה ב-1999. הן חלקו סטודיו וחתמו בשם המשותף "נורה ונעמי". נעמי כוכבי, העובדת כיום לבדה, ממשיכה לחתום בשם המשותף, זוג הכנפיים היו לאנדרטה ליצירתן המשותפת.