בית כנסת ומרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה

מאז הקמתה נמנעה האוניברסיטה מהקמתו של בית כנסת, אך עם קבלת תרומה ייעודית מפולט ונורברט צימבליסטה, נבחר מיקום בולט להקמת המבנה - בין מוזיאון "אנו" ובין בניין הפקולטה למדעי הרוח (בניין גילמן). בכדי לענות על צרכי בני כל הדתות, מכיל המבנה לבד מאולם בית כנסת גם אולם להתכנסות ולקיום טקסים. התורם הוא גם מי שבחר באדריכל השוויצרי הנודע מריו בוטה ואף הקפיד ללוות את תהליך הבנייה ואיכותו.

המבנה בעל חזות פיסולית שאינה מרמזת על תוכנו. צורתו הייחודית נועדה לעורר סקרנות וחידתיות אצל הצופה. היא מורכבת מגוש תיבתי מרכזי, אטום ברובו לסביבה למעט פתח כניסה רחב שכולל משטחי זכוכית אטומה שאינה מאפשרת הצצה אל הפנים, כמו גם פתחים אחדים קטנים יחסית נוספים שנועדו לשירות זוג משרדים שמוקמו בפינות עורפיות של המבנה.

מהגוש המרכזי מתנשאים לגובה של קרוב ל-14 מטרים זוג קונוסים הפתוחים בשני קצותיהם ודרכם חודרות קרני שמש מסוננות אל שני אולמות ההתכנסות שנקבעו בתחתית כל אחד מהם - אולם אחד לבית כנסת והשני רב-תכליתי בו מתקיימים לרוב הרצאות והתכנסויות שונות.

העיסוק באור שמופיע בחיבור בין גושי הבניין כמו גם באולמות עצמם, ממשיך ומופיע בעיצוב ארון הקודש המוקף באבן בעלת שקיפות המדגישה את המוקד המרכזי באולם. האדריכל ביקש להמשיך מסורת של בניית בתי כנסת מונומנטלים, בהם ניכר עיסוק בחומריות ובאור, תוך שהוא מציין את שני בתי הכנסת שתכנן האדריכל נחום זולוטוב בבאר שבע ואת זה שתכננו צבי הקר ואלפרד נוימן בבה"ד 1. באולם בית הכנסת תכנן האדריכל את הריהוט, הכולל מושבי מתפללים, במה, עמוד תפילה וארון קודש. המבנה הוכרז לשימור ב-2022.

אדריכל מריו בוטה (Mario Botta, נולד ב-1943), הוא יליד קנטון טיצ'ינו בשווייץ ומשרדו פועל בו מאז 1970. בוטה התנסה במיוחד בתכנון מבני ציבור שזכו להערכה בינלאומית ומתאפיינים במונומנטליות, בשימוש בגאומטריה בסיסית כמו גם סימטריה ובחומריות עזה המתבססת לרוב על אבן חומה-ורדרדה שחוזרת ומופיעה במרבית יצירותיו.

בין עבודותיו המפורסמות ניתן למנות את קתדרלת אבריי (Évry), מוזיאון טינגלי בבאזל, מוזיאון סן-פרנסיסקו לאמנות מודרנית וקפלת סן ג'ובני בטיסטה במונגו שבשווייץ. לאורך דרכו המקצועית זכה בעשרות פרסים ובהם פרס מיוחד מ-Internazionale Marmi e Macchine Carrara SpA (IMM) על השימוש באבן בבית הכנסת ע"ש צימבליסטה.