בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג

האדריכל יצחק ישר, מתכנן מבנים איקוניים בקמפוס ובישראל, יצר בבניין רוזנברג חלל מאורגן ובעל פרופורציות אנושיות, תוך עיצוב חזות מגוונת המתייחסת לשימושים, לסביבה ולתאורה טבעית

בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג
חזית דרומית, בניין בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג
שנת הקמה 1980
סגנון אדריכלי פוסט-מודרני
שימוש מקורי כיתות וחדרי חוקרים
שימוש כיום כיתות וחדרי חוקרים
מספר קומות 4
שטח בנוי 3,500
קשר לסביבה כניסה ראשית פונה למזרח לשדרת תנועת הולכי הרגל צפון-דרום בקמפוס, כניסה משנית לרווחת העובדים פונה למדשאה שממערב. הבניין מוקף במדשאה המתמזגת בפיתוח הנופי הכללי של הקמפוס ומשולבים בה שני פסלים: "אנרגיה" (1969) של בני אפרת המוצב מדרום-מזרח ו"מעברים" (1983) של רוני בן צבי, המוצב ממערב.
חומרים וטכנולוגיות בנייה חזיתות הבניין מחופות בטיח גס (שפריץ) האופייני לתקופה. במרכז הגג פתחים המחדירים קרני שמש מסוננות אל אולם המבואה המתנשא לכל גובה הבניין.
מבואה אולם מבואה מרווח מתנשא לכל גובה הבניין, כולל מגדל מעלית, קושר בין הקומות השונות ואליו פונים מסדרונות היקפיים בכל אחת מהקומות. האולם מואר היטב באמצעות שילוב של תאורה מלאכותית ותאורה טבעית מסוננת החודרת מבעד לפתח בגג.
תאור כללי

הבניין מתוכנן במודול קבוע שמודגש בחזותו, כשלכל חזית הוענק טיפול שונה הנובע מהשימושים בפנים, כמו גם מהמיקום ביחס לשמש ולקרני האור הפוגעות בה. באופן עקרוני נעשה משחק צורני בגושניות הבניין התיבתי, תוך גריעה של חלקים מהמסה, מהלך שיוצר סדר וארגון בחזות הכללית.

בחזיתות מערב וצפון שבחלקים אלה מרוכזים כיתות הלימוד, עוצבה החזית בדרוג (בחלקה התחתון של חזית מערב שולבה דופן משופעת דמוית חלקלקה שניתן למצוא במצודות עתיקות). בחזיתות מזרח ודרום שבחלקים אלה מרוכזים משרדים וחדרי חוקרים עוצבה החזית באופן אנכי וישר. חיפוי החזיתות בוצע בטיח גס (שפריץ) אופייני לתקופה ששומר על אחידות כל החזיתות. במקור הכיל הטיח פיגמנט מעט אדמדם, אך זה דהה עם השנים. פרטי הפירזול בפתחים בוצעו באמצעות מסגרות אלומיניום בגוון ברונזה שמשתלבים יפה עם גוון הטיח.

ביחס לבניינים הסמוכים לו מדרום (מוזיאון "אנו") ומצפון (בית הספר לשפות), ממדיו של בניין רוזנברג קטנים ומידותיו ועיצובו מעניקים לו פרופורציות אנושיות ונעימות למראה ולשימוש. הכניסה לבניין היא דרך פתח יחסית קטן, שממנו נכנסים אל אולם המבואה המרווח והמרכזי שמתנשא לכל הגובה. אלמנט זה משמש למפגש ולמנוחה וגם מפשט את יכולת ההתמצאות בבניין. ממדיו של האולם משתנים בכל קומה - בחלקו התחתון מעין כיכר התכנסות, בשאר הקומות מסדרונות המקיפים ופתוחים אליו. בחלקו העליון, בגג הבניין, משטחים מזוגגים המחדירים קרני שמש מסוננות ומאירים אותו בתאורה טבעית לאורך היום (מהלך זה של מבואת כניסה גבוהה שבה משולבת תאורה טבעית חזר והופיע בבניינים אחרים שתכנן האדריכל כדוגמת בית מקסיקו ומוזיאון תל אביב לאמנות).

הריצוף בבניין מורכב ממרצפות טראצו בגוון חום-אדמדם האופייניות לתקופה, הממשיכות את הפיגמנט ששולב בטיח החוץ, ומעניקים לפנים אווירה חגיגית המוסיפה רובד צבעוני.

אדריכלים

אדריכל יצחק ישר (2011-1920) החל את דרכו במשרדו של האדריכל דב כרמי והיה לשותף ב"חבר אדריכלים" (מסגרת שבה העניק כרמי שותפות לעובדיו). הוא פעל לאורך קרוב לחמישים שנה כאדריכל עצמאי ועם שותפים, כשיצירותיו הבולטות הוקמו בשותפות, כמו אלה עם האדריכל דן איתן, אבי גבירצמן ועליזה טולדו. ב-1986 הצטרף למשרדו בנו האדריכל אבנר ישר. השתתף בתכנונם של כמה מהמבנים הבולטים בלב הקמפוס: בית מקסיקו של הפקולטה לאמנויות, מוזיאון "אנו" (במקור בית התפוצות) ובניין קרטר.

במהלך השנים זכה ישר להערכה על מבנים שבתכנונם השתתף, בהם "מגדלי דוד: בתל אביב, מוזיאון תל אביב לאמנות שעליו זכה בפרס רכטר, ובית מקסיקו ודיזנגוף סנטר שכל אחד מהם זיכה אותו בפרס רוקח לאדריכלות מבנים.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות יש לפנות למערכת הפניות >>