בניין בית הספר לאדריכלות ע"ש דה-בוטון

בניין דה-בוטון תוכנן כאגף במבנה רחב בהרבה מזה שנבנה ויועד לכלול במרכזו את בניין המנהלה והשער לקמפוס במפגש הרחובות איינשטיין וחיים לבנון. אלא שבניין המנהלה לא נבנה ורק אגף הקפטריה (דה-בוטון) הושלם ונותר כמבנה עורפי. המבנה מעוצב כתיבה מודרנית, המתנשאת בחלקה המערבי לגובה של שתי קומות ובחלקה המרכזי והמזרחי לגובה של קומה אחת, בהתאם לטופוגרפיה.

לאורך החזית הפונה לצפון פס חלונות רחב וגבוה, בעוד ששאר החזיתות עוצבו כמשטחים אטומים למעט מספר בודד של פתחים בצורת חרכים צרים. המבנה מחופה באבן נסורה בגוון בהיר, בדומה לשני המבנים שקדמו לו בקמפוס - מדעים מדויקים ומוסיקה, ופס בטון מדגיש את הגג וסיומת הבניין.

במקור שימש הבניין כקפטריה לסטודנטים וקפטריה נפרדת לסגל - שתיהן מוקמו בקומה העליונה לצד המטבח, בעוד שקומה תחתונה חלקית שימשה לאחסנה ולמכונות. עם התפתחות הקמפוס ופיתוח קפטריות במיקומים מרכזיים יותר, בוטלה הקפטריה בבניין דה-בוטון ואת מקומה תפס בית הספר לאדריכלות. בעקבות השינוי, פוצלו האולמות לחדרים נפרדים וכן נערך שינוי בכניסה מחזית דרום ונוסף לה אלמנט פיסולי המדגיש את הכניסה וזר לעיצובו המקורי של המבנה.

תכנית הבניין המקורית אורגנה בקווים נקיים ופשוטים המאפשרים שינויים, ולמעט גרעין הבניין הכולל חצר פנימית מגוננת שבמרכזה חדרי שירותים, התכנית חופשייה לשינויים שבוצעו עם הסבת המבנה לשימוש אחר.

האדריכל נחום זולוטוב (2014-1926) היה מהאדריכלים המקוריים, הבולטים והמוערכים שפעלו בעשורים שלאחר קום המדינה. המבנים שתכנן נגעו בתחומים שונים ומגוונים והתאפיינו בחשיבה מקורית - אדריכלית והנדסית, ואחדים מהם אף נחשבים לתקדימים באדריכלות ישראל, כדוגמת בניין הרב-קומות הראשון שהוקם בישראל שכלל גם את הסופרמרקט הראשון (ברחוב בן-יהודה בתל אביב), שכונת מגורים במרקם צפוף מטיפוס "השטיח" בשיכון לדוגמה בבאר שבע והדולפינריום בטיילת בתל אביב (נהרס).

כן תכנן מבנים בעלי ערך פיסולי שהיו למופת של הברוטליזם המקומי, כמו מרכז המבקרים בעבדת, בית הכנסת בנוף הגליל, בית הכנסת לעדת הבבלים בבאר שבע ותחנת הרכבת "תל אביב דרום". לאורך השנים זכה זולוטוב בפרס רכטר ופעמיים בפרס רוקח.