בנייני הפקולטה למדעים מדוייקים - כימיה, פיסיקה, קפלון, מחשב

בתכנון בנייני הפקולטה למדעים מדוייקים הוחל בגל הבנייה הראשון של הקמפוס (אז נקראו בנייני המחלקה לפיסיקה ולכימיה ע"ש רבקה ואריה שנקר), ותהליך צמיחתם נמשך לאורך שני עשורים.

המבנים שתוכננו כולם בידי אותם האדריכלים שמרו על חזות אחידה למרות תקופות התכנון והבנייה השונים. אלה מורכבים ממבני כיתות וחדרי סגל השוכנים כל אחד על ציר מזרח-מערב, כשבקומת הקרקע מקשר מעבר פנימי החוצה את הבניינים לכל אורכם מצפון לדרום ומהווה גם ציר תנועה בקמפוס. המעבר נעים לתנועה ובחלקים שבין הבניינים הוא מוקף במסכי זכוכית הפונים לגינות נוי ומואר היטב בתאורה טבעית.

חזיתות הבניינים מוצלות הודות לקביעת החלונות בעומק החזית ובולט בהם הבטון החשוף וטיח בהתזה, בעוד שחזיתות מזרח ומערב נותרו אטומות ומחופות באבן נסורה בהירה עם פסי בטון חשוף אופקיים.

במרווחים שבין הבניינים פותחו חצרות כפתרון אקלימי שבאחת מהן הוקם לימים אולם הרצאות ע"ש לב (1976) המשולב עם קפטריה. ממערב לבניינים גינות נוי המשולבות בפיתוח הנוף הכללי של הקמפוס, בעוד שממזרח חניון רכבים.

תכנון הבניינים נמסר למשרדם המשותף של האדריכלים נחום זלקינד (1976-1895) ומשה הראל (2001-1920), להם היה ניסיון עשיר בין השאר בתכנון מבני אקדמיה, כשבין השאר תכננו את בניין פיסיקה ע"ש איינשטיין בקריית הטכניון בחיפה ומבנים רבים במכון וייצמן ברחובות, שאת הבולט שבהם תכנן הראל לבדו - מגדל מאיץ החלקיקים. בקמפוס תכננו מבנים רבים בעיקר לשירות ותחזוקה כמו גם את בית הספר להנדסאים ואת הגנים הזואולוגי והבוטני. השניים גם זכו בפרס קנייה על הצעתם לתחרות בית התפוצות.