בניין גילמן, הפקולטה למדעי הרוח

הבניין מורכב משני גושים תיבתיים רחבים ואופקיים, הפרוסים מעט בהזזה זה מזה (במקור תוכנן להקימם בשני שלבים, אך הם נבנו בשלב אחד). חזיתות הבניין מתייחסות לאקלים המקומי: חזיתות צפון ודרום מזוגגות ובחלקן העליון שולבו מדפי הצללה הבולטים מקו החזית, בעוד שבחזיתות מזרח ומערב לצורך הגנה מפני חדירת קרני שמש ישירות ולאוורור טבעי שולבו במקביל לחלונות ולכל רוחב וגובה החזיתות בלוקים בהזזה כמו גם מדפים אנכיים ואופקיים.

שתי חצרות פנימיות שולבו בכל אחד מגושי הבניין, ולהן נועד תפקיד פונקציונלי אך גם עיצובי. חומרי הגמר העיקריים הינם בלוקים ובטון חשוף, כמו גם אבן ששולבה לצד הכניסות ופסיפס צבעוני בחצרות. הכניסות לבניין ייצוגיות ורחבות.

הכניסה הצפונית הפונה אל כיכר שרייבר היא המינורית בעיצובה מבין הכניסות לבניין. לעומתה, בולטת הכניסה המערבית אל הגוש הדרומי שעוצבה בחגיגיות מודגשת משאר הכניסות היות ובעת התכנון וההקמה טרם הוקם לב הקמפוס הנוכחי. הרחבה שבחזית כניסה זו קרויה על שמו של מתכנן הבניין ומתכנן תכנית האב הראשונה לקמפוס - ורנר יוסף ויטקובר ובתחומה קוביה הנושאת את שם הכיכר וכן לוח המציג את תכנית האב לקמפוס.

הכניסות לבניין מקשרות אל מעבר רחב הנמתח לכל אורך הבניין, מקשר אל החדרים השונים ומשמש מעין רחוב פנימי שלאורכו מתרחשות פעילויות שונות. לבד מכיתות וחדרי חוגים משולבים בבניין גם אולם תיאטרון המשמש בעיקר את החוג לאמנות התיאטרון. ב-1976 הוזמנו האדריכלים המקוריים להוסיף קומה שבעיצובה נשמרה החזות כמו גם עקרונות העיצוב.

אדריכל ורנר יוסף ויטקובר (1998-1903) מהבולטים באדריכלי ישראל, ולבד מסדרה ארוכה של מבני ציבור ומלונאות מפורסמים שתכנן, העניק דגש לפתרונות האקלימיים, יותר מכל אדריכל אחר בן דורו שפעל בארץ.

הוא נולד בברלין והיגר לארץ ב-1933 ומאז תכנן בעיקר בתל אביב. בין השאר תכנן מחוץ לתל אביב את עירית פתח תקווה, מלון אכדיה בהרצליה, חדר האוכל בקיבוץ אפיקים ובתל אביב את מלון שרתון הישן (נהרס) והחדש ובית הכנסת בשכונת קרית קרינצי ברמת גן, מבנים במוזיאון ארץ-ישראל (כמו ביתני הקרמיקה והזכוכית, הפלנתריום) ובקמפוס האוניברסיטה תכנן לבד מתכנית האב הראשונה ובניין גילמן, גם את בנייני הפקולטה למדעי החיים - בריטניה ושרמן. אריק באומן ואדריכל ישראל שטיין השתתפו בתכנון בניין גילמן.