פיתוח הנוף בקמפוס

פיתוח הנוף בקמפוס האוניברסיטה נערך יש מאין והוא תוצאה של שינויים דרמטיים בנוף המקורי של האזור. קודם להקמת הקמפוס היה חלקו של השטח פתוח ומחורץ בערוצים וואדיות, גבעת כורכר חשופה כמעט כולה מצמחייה וכן בתי וסמטאות הכפר שיח' מוניס. בערוץ נחל שחצה את השטח ממזרח למערב נקבעה רצועה של שטחים פתוחים ובראשן כיכר שרייבר והמדשאות שבלב הקמפוס, רצועה שממשיכה גם מחוץ לקמפוס לכיוון מערב באמצעות רחוב איינשטיין. ציר זה נחצה בתחום הקמפוס בציר מאונך לו החוצה את הקמפוס מצפון לדרום, באופן המזכיר את תכנית העיר הרומית הנחצית על ידי שני צירים צולבים - קארדו ודקומנוס.

על פי תכנית האב של הקמפוס, פוזרו המבנים במרחב, כששטחים פתוחים חוצצים ומחברים ביניהם ואלה נועדו לפעילות סטודנטיאלית וסגל מחוץ לחדרי הלימוד והמחקר המותאמת לאקלים המקומי הנוח לפעילות חוץ לאורך מרבית ימות השנה. בשטחים פתוחים אלה נקבעו מדשאות, גינות נוי, שבילים, כבישים וחניוני רכב, תוך הפרדה ככל הניתן בין תנועת הולכי הרגל ותנועת רכבים. המדשאות עוצבו עם טופוגרפיה מלאכותית מפוסלת, אך עדיין כאלה המדמים מרחב טבעי, בקוים רכים המדמים גבעות ועמקים, להם תפקיד משמעותי גם בניקוז מי הגשמים למניעת הצפות.

ריצוף הרחבות והשבילים בוצע בשני עיצובים - משטחים מונוכרומטים ומלבניים המשלבים שני סוגי אבנים בגוונים מנוגדים, וריצוף בגרנוליט תוך שימוש בצורות גיאומטריות ומשחקי גוונים. מרבית שטחי הנוי מכוסים במדשאות שנועדו בעיקר לשהיית סטודנטים בהפסקות הלימודים. יוצא דופן הוא גן הסוקולנטים שניטע לצד החזית הדרומית של בניין קרטר. אדריכלי הנוף נמנעו מלשלב בריכות נוי, בעיקר בגלל קשיי תחזוקה, ואחת בודדה אך גדולה שולבה בחזית בניין ספריית סוראסקי וזו לא מתפקדת שנים ומלאה באבנים.

לאורך השנים שולבו פסלים ברחבי הקמפוס ובמיוחד בשטחים הפתוחים, שאותם יצרו בכירי האמנים בארץ ובעולם כדוגמת יגאל תומרקין, יחיאל שמי, אלי אילן ומיכאל גרוס שאף יצר אתר הנצחה לחללי הקמפוס במלחמות ישראל. במקור תוכנן הקמפוס ללא גדר היקפית, ובאופן זה היה פיתוח הנוף, חלק המשכי של שכונות המגורים ההיקפיות - רמת אביב ואפקה. הגדר ההקיפית הוקמה ב-1974 בעיצוב אדריכלי הנוף המקוריים.

אדריכלי הנוף ליפא יהלום (2006-1913) ודן צור (2012-1926) היו מהבכירים שפעלו בתחומם בישראל וממנסחי המקצוע במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20. יהלום ייסד את משרדו ב-1942 וצור הצטרף למשרדו ב-1953.

תחילה עבדו בעיקר בקיבוצים ועם התבססותם וההכרה בחשיבות פיתוח הנוף, נמסרו לתכנונם פרויקטים גדולים ובולטים כמו הגנים הלאומיים גן השלושה, חורשת טל, בית שערים, קיסריה העתיקה ועין עבדת, אחוזת הקבר של דוד ופולה בן-גוריון במדרשת בן-גוריון, מכון ויצמן למדע ברחובות, האוניברסיטה העברית, בקעת הקהילות ביד-ושם וכן גנים עירוניים כמו גן העצמאות בפתח תקווה, גן סאקר וגיא בן-הנום בירושלים. בשנת 1998 זכו השניים בפרס ישראל.