מרכז הסטודנטים ע"ש אריק מיטשל

הבניין תוכנן כחלק ממכלול הכניסה של הקמפוס, הכולל גם את כיכר אנטין והגלריה האוניברסיטאית. תכנית הבניין המורכבת משלוש זרועות, כוללת ציר אלכסוני שבמקור יועד לקשור בין המנזה בבניין דה-בוטון (שבוטלה לימים) הבניין עצמו ובו שירותי הסטודנט, כיכר הכניסה לקמפוס ובהמשך מעונות הסטודנטים המצויים מעברו השני של הרחוב. באופן זה יוצר הבניין דופן שחובקת את כיכר הכניסה לקמפוס וקושר באופן רעיוני את שירותי הרווחה לסטודנטים. תכנית הבניין מתבססת על רשת של קוים אורטוגונליים המודגשים בחזית - הן בעיצוב הפתחים והן בחומר הגמר העיקרי - אריחים מרובעים הבוהקים בלובנם. אריחים אלה מעניקים לבניין את זהותו הייחודית, אך גם ממשיכים את השפה העיצובית שבה נעשה שימוש בבניין הגלריה האוניברסיטאית הסמוך, שחופה גם הוא באריחים דומים.

חזית הכניסה מכיוון הקמפוס מודגשת באמצעות מסכי זכוכית המחולקים לרשת של ריבועים ותחומים בעמודים בולטים. בקומות הקרקע והמרתף נקבעו שטחי מסחר (במקור חנות ספרים, סניף בנק ומסעדה, שמבין השלושה רק האחרונה עדיין מתפקדת בייעודה המקורי) ובשתי הקומות העליונות משרדי מרכז הסטודנט (אגודה ודיקאן הסטודנטים). ביטוי סמלי למשרדו של דיקאן הסטודנטים מופיע בצורת "מרפסת נואמים" ולעומתה במות זעירות בכיכר לנואמים מבין הסטודנטים. לעומת הקווים הישרים שמאפיינים את הבניין, שילבו האדריכלים גם קוים רכים במרפסת הדיקאן שממשיכים ומופיעים בפיתוח הנוף של הכיכר המורכבת ממדרגות מכוסות דשא ומיועדות לישיבה ופעילות. בחזותו ובחומריותו של הבניין ניכרת השפעה מגישתו של האדריכל ריצ'רד מאייר.

אדריכל משה עצמון (נולד ב-1939) שימש בתפקיד אדריכל האוניברסיטה בשנים 1996-1980 ובמסגרת זו הוביל את פיתוח האוניברסיטה, כמו גם ערך תכנית אב חדשה ומספר מבנים בהם לבד מבניין מיטשל, גם את בניין כיתות חשמל (עם דני רז). לצד בניין מיטשל תכנן עצמון את כיכר אנטין שזיכתה אותו בשנת 1992 בפרס רכטר.

תכנון בניין מיטשל נעשה עם אדריכל יורם אלדן (נולד ב-1944) שעבד במשרדו של עצמון ומאוחר יותר התמנה לתפקיד אדריכל האוניברסיטה (2016-2004). אלדן תכנן בקמפוס את מגדל החיות SPF בפקולטה לרפואה, הסבת המנזה לבית הספר לאדריכלות ואת כיכר התורמים בשיתוף אדריכלי הנוף צור-וולף.