בית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה

מיקומו של בניין מוסיקה יועד להיות בולט בצמוד לשער הכניסה הראשי לקמפוס, זאת מתוך הצהרת כוונות לתחייתה של התרבות העברית גם באקדמיה בישראל (כיום הנו מבנה עורפי). ברוח התקופה ובדומה למבנים רבים שנבנו בקמפוס באותה העת, מעוצב הבניין כקופסה מודרנית אופקית ובעל חזית מונומנטלית.

הבניין הוא מהראשונים שנבנו בקמפוס, מתאפיין בשימוש באבן נסורה ובטון חשוף, ואלה נקבעו עוד קודם לניסוח העיצובי שהנחה את אדריכלי הבניינים הבאים שתוכננו בקמפוס. חצר שקועה נקבעה בין החזית המזרחית עם הכניסה הראשית ובין ציר התנועה, לכן הותקן גשר רחב המקשר בין הציר ובין הכניסה הראשית, שלו גם תפקיד טקסי המדגיש את הכניסה.

הבניין מורכב משתי קומות, בשתיהן אולמות וכיתות כשזו התחתונה תוכננה במקור כקומה מפולשת, מהלך שהעניק קלילות ותחושת ריחוף לבניין שנשען בעיקרו על רשת של עמודים. האדריכל העניק לכל אחת מחזיתות הבניין טיפול שונה, כשהבולטת מכולם היא זו שבה נקבע פתח הכניסה הראשי בחזית המזרחית הפונה לציר התנועה בקמפוס ומורכבת משורה של פתחי חלונות גבוהים המוגנים במערך של תריסים.

גם בחזיתות דרום וצפון יצר האדריכל פתרון להגנה מפני קרני שמש באמצעות הפניית הפתחים בזוית. בחזית המערבית הותיר פתחים ומרפסות שקועות לצפייה לכיוון הים התיכון, אלא שלאורך השנים הוסתר הים בבתי השכונה והרחוב הפך לסואן ורועש. שתי חצרות פנימיות נקבעו במרכז הבניין, לאלה נועד תפקיד שימושי של חדירת אור ואויר טבעיים ככל הניתן לאולמות והמעברים השונים וכן למנוחה לתלמידים ולסגל.

ב-1998 בוטלה החצר הדרומית לטובת הקמת אולם קונצרטים. גם הקומה המפולשת השתנתה ושטחה הוסב לחדרי חזרות וכיתות.

האדריכל יחזקאל רוזנברג (נולד ב-1924) עבד במשך קרוב ל-45 שנה כשכיר במשרדו של האדריכל אריה שרון.

זכיית הההצעה שהגיש באופן עצמאי לתחרות לתכנון בניין בית הספר למוסיקה, הובילה אותו להמשיך ולערוך את התכנית באופן עצמאי, כמו גם את הפנסיון של ד"ר ירוס (כיום מלון מצפה הימים בסמוך לצפת).

במשרדו של שרון הוביל רוזנברג בין השאר את תכנון בתי החולים בילינסון בפתח תקוה ווולפסון בחולון ובנק ישראל בירושלים.