בניין הפקולטה לניהול ע"ש רקנאטי

הבניין הוקם כדופן למערך השטחים הפתוחים שבלב הקמפוס כמו גם לשדרה המרכזית המקושרת אל שער הכניסה הראשי, בין בניין מוסיקה ובניין גילמן למדעי החברה. בעורפו מהווה הבניין דופן לרחבה משותפת עם בניין שרת המהווה מוקד רווחה לסגל וסטודנטים.

במקור תוכנן הבניין כמבנה תלת-קומתי שעוצב כקופסה שבה הקומה העליונה בולטת מעט מעל לשתי הקומות התחתונות, ופתחי החלונות נקבעו בה כפתחים שקועים שבחזיתם הותקנו מדפי בטון קבועים להגנה מפני חדירת קרני שמש ישירות. בדומה למרבית המבנים שנבנו בקמפוס במקביל, נבחר הבטון כחומר הבנייה העיקרי שנותר חשוף בחזיתותיו.

לימים הוחלט להרחיב את הבניין ונוספו לו שתי קומות. עיצוב הקומות העליונות המשיך את השפה של שוברי השמש שהופיעו בבניין המקורי, ולהם נוספו מדפים אלכסוניים. לצורך תוספת הקומות החדשות נדרש היה להקים שלד בניין חדש ונפרד מחוץ לחזיתות הבניין הוותיק. התוספת העניקה למבנה אסתטיקה שונה מזו המקורית שהתאפיינה במורכבות צורנית כמו גם מראה של פירמידה הפוכה (האדריכלים תכננו גם קומה שישית, אך זו לא בוצעה).

במסגרת הרחבת הבניין הוקם מגדל מדרגות בעל חזות פלסטית הבולט בעורפו של הבניין ומקושר למבואת הכניסה. הבדלי הגוונים של הבטון החשוף, שנבעו מפערי הזמנים ביציקתם, הובילו לצביעת הבניין באופן אחיד בגוון אפור בהיר.

הבניין המקורי תוכנן בידי האדריכלים בנימין אידלסון (1972-1911, זוכה פרס ישראל ופרס רכטר), גרשון צפור (2012-1931, זוכה פרס רכטר, יקיר העיר ת"א) ויעקב הרץ (2014-1923). שותפות זו צמחה מתוך משרדם המשותף של אידלסון ואריה שרון ועם פירוקה צרף אליו אידלסון שניים מעובדיו. שותפות זו הניבה שורה של מבני ציבור כמו גם מבני אקדמיה מרשימים, גם לאחר תקופה קצרה כשהרץ פרש מהשותפות.

העיסוק בחזית הבניין ובכלל זה בפרטי שוברי השמש כמו גם בפלסטיות הצורנית של גושי הבניין השונים ייחדה והדגישה את יצירתם. בין המבנים שתכנן המשרד: אתר הנצחה בגבעת התחמושת בירושלים, מרכז לבריאות הנפש בבאר שבע (פרס רכטר), בניין לתעשייה הצבאית בדרך השלום בתל אביב (כיום נטוש) ובניין כימייה במכון ויצמן  ברחובות.