בית הספר להנדסאים

בית הספר להנדסאים נוסד לצד אוניברסיטת תל אביב, במגרש בקצה הקמפוס וכמכלול נפרד הצמוד לרחוב האוניברסיטה (כיום חיים לבנון). המכלול המורכב מקבוצה של מבנים תוכנן לאורך קרוב לעשרים שנים בידי האדריכל משה הראל שתכנן מבנים רבים במהלך אותן השנים בקמפוס האוניברסיטה.

מבואת הכניסה מפנה את חזיתה האורכית לכיוון הרחוב הראשי, מוגבהת ממפלס הרחוב ורחבה משולבת בגינון חוצצת בין הרחוב ובין הבניין (מרביתה נגרעה לאחרונה משטח המתחם לטובת הרחבת הרחוב ומעבר הרק"ל). מבנה הכניסה בעל חזות ייצוגית ומורכב ממסכי זכוכית לכל אורכו וגג מטיפוס "אקורדיון". המבנה מקשר לשאר חלקי המתחם - לשני בנייני הכיתות שמשני קצותיו, ולחצר המרכזית שבעורפו.

בנייני הכיתות דומים זה לזה למרות פער השנים בין תכנונם והקמתם. הם מתנשאים לגובה של שלוש קומות מעל לקומת מרתף חלקית, ובחזיתות שולב גמר של בטון חשוף עם לבנים בצבע לבן. במקור שולבו בפתחי החלונות הרחבים תריסים להגנה, אך אלה הוסרו ברבות השנים. בחלקו הדרומי של המתחם מבנים נוספים שיועדו במקור למטבח וחדר אוכל ובחלקו המזרחי של המתחם מבנה ששימש במקור כאולמות מלאכה.

בית הספר להנדסאים שהחל לפעול במתחם עם חנוכתו ב-1965, היה לאחד מבתי הספר המובילים בישראל. בשנת 2005 עזב המוסד את המתחם ועבר למתחם אחר בהרצליה. מאז שוכנו בבניינים מספר מוסדות, הן של האוניברסיטה (כמו מרכז הספורט, בית הספר לאדריכלות וגם גן ילדים) והן של גופים אחרים (כמו מכון אריקה לנדאו, למדע ומכללת שנקר). 

אדריכל משה הראל (2001-1920) היה מהפעילים בתכנון מבני הקמפוס בשני העשורים הראשונים לקיומו (שנות ה-60' וה-70'). יליד הולנד שפעל במסגרת המחתרת ההולנדית בתקופת מלחמת העולם השנייה והיגר לארץ ב-1950. תחילה עבד במשרדה של לוטה כהן ולאחר מכן אצל נחום זלקינד (1976-1895) שהיה לשותפו בתכנון הבניין הראשון במכלול בית הספר להנדסאים.

הראל התמחה בין השאר בתכנון מבני אקדמיה שונים ובעבודה במספר רב של מוסדות. במכון ויצמן למדע ברחובות תכנן בין השאר את מגדל מאיץ החלקיקים בעל צורתו הייחודית, בטכניון בחיפה תכנן בין השאר את בנייני הפקולטה לפיסיקה ולכימיה ובאוניברסיטת תל אביב תכנן גם את בנייני הפקולטה למדעים מדויקים, מבני תחזוקה וכן את הגנים הזואולוגי והבוטני. תכנן בתי ספר תיכונים, מעבדות ומפעלי תעשייה.