בניין הגלריה האוניברסיטאית ע"ש ג'ניה שרייבר

הבניין תוכנן כחלק ממכלול הכניסה של הקמפוס, הכולל גם את כיכר אנטין ובניין מיטשל. תכנית הבניין המנצלת את הפרשי הגבהים באתר ומתבססת על שלושה גושים עיקריים: שני גושים מקוריים המוטים בזוית זה לזה ומתוכננים על שתי רשתות-צירים - האחד כולל כניסה ראשית שפונה אל השדרה העולה מרחוב איינשטיין, מתאפיין בקוים רכים וכולל אולם רב-תכליתי גבוה ופתוח אל גן הפסלים הצמוד. גוש שני מהווה דופן ישרה לכיכר אנטין, תיבתי בעל קוים ישרים מכיל גלריות אטומות לסביבה וכן אגף משרדים וחדרי לימוד לשימוש מרכז ללימודי מוזיאולוגיה.

בעוד שחזיתות הגוש הראשון מחופה בטיח ורוד וכולל פתחים רחבים הפונים אל גן הפסלים ואותם מלווה שורה של עמודים לבנים, הרי שהגוש השני מחופה באריחי אבן מלאכותית מרובעים בגוון לבן המדגישים רשת מאורגנת של קוים ישרים, ללא פתחים כשבחזית המערבית הפונה לכיכר מופיעה מגרעת דמוית שער אטום הכוללת ציטוט דקורטיבי של אלמנטים מגוש הבניין הראשון (טיח ורוד וזוג עמודים לבנים) ומחווה לאדריכלות העבר.

גוש שלישי של הבניין הנו תוספת מאוחרת הכוללת מבנה תיבתי המשמש כגלריה לאמנות נוספת למכלול. הבניין סוגר משני עבריו על גן פסלים הפתוח לקמפוס ומלווה את השדרה המרכזית והשיפוע הטבעי עם טרסות מעוקלות החודרות אל המבנה. הבניין תוכנן ועוצב בהשראה ועם ציטוטים של יצירות אדריכלות משפיעות לתקופתן, כדוגמת המוזיאון הגבוה לאמנויות באטלנטה בתכנון ריצ'רד מאייר, וכן המרכז לאמנויות חזותיות באוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס שתכנן לה קורבוזיה.

גם אם על הבניין חתומים שני צמדי/משרדי אדריכלים, הרי שבתכנון שלצד דן איתן וערי גושן היו האדריכלים המובילים ברכה (נולדה ב-1947) ומיכאל חיוטין (2019-1941). היה זה להם מבנה הציבור המשמעותי הראשון שבנו.

מאותה עת ואילך התמחו בתכנון ציבורי, כשבאוניברסיטת בן גוריון תכננו את בניין הסנאט, כיכר ובניין מעבדות ננו-טכנולוגיה, באוניברסיטת חיפה את בית הסטודנט וכן את בניין האקדמיה למדעים בקמפוס ון ליר בירושלים. באוניברסיטת תל אביב תכננה חיוטין ב-2022 הרחבה לבניין הגלריה שטרם בוצע.