הספרייה המרכזית ע"ש אליאס סוראסקי
הספרייה תוכננה כספרייה מרכזית לשירות כלל הפקולטות ומיקומה נקבע בלב הקמפוס וכחלק ממכלול המבנים הייצוגי של מרכז האוניברסיטה, לצד בניין הפקולטה לאמנויות ומוזיאון "אנו"
| שנת הקמה | 1968 |
| סגנון אדריכלי | ברוטליזם |
| שימוש מקורי | ספרייה |
| שימוש כיום | ספרייה |
| מספר קומות | 4, וקומת גלרייה |
| שטח בנוי | 10,842 |
| קשר לסביבה | המבנה מפנה את חזיתו הדרומית הראשית אל כיכר שרייבר המהווה חלק משטח פתוח ומרכזי של הקמפוס, בכיכר ערוגות ובריכת נוי לא פעילה שנועדו לחזק את נוכחות המבנה במרחב. |
| חומרים וטכנולוגיות בנייה | הבטון הוא חומר הבנייה העיקרי לרבות חומר הגמר שנותר חשוף. בקומת המסד שולב חיפוי אבן בעיבוד טובזה. |
| פרטי בנייה יחודיים | חזיתות הבניין מבטון חשוף בעיבוד ידני גס. בקומת המסד שולב חיפוי אבן בעיבוד טובזה. במבואת הכניסה שולבה אמנות: פסל ברזל מאת יחיאל שמי וציור קיר מאת אברהם אופק. חצר פנימית בקומה ראשונה פונה אל החזית הראשית. |
| מבואה | המבואה מרווחת ובעלת אופי חגיגי. מוארת היטב בתאורה טבעית החודרת מבעד למסכי זכוכית שבחזיתות הבניין. נחלקת לחצאי מפלסים המקושרים במדרגות רחבות המוסיפות לטקסיות של האולם. משולבות שתי יצירות אמנות. |
| חדר מדרגות | המדרגות המרכזיות מודגשות בתכנית הקומתית ונועדו להדגיש אופי חגיגי וטיקסי. |
| תאור כללי | הספרייה תוכננה כספרייה מרכזית לשירות כלל הפקולטות ומיקומה נקבע בלב הקמפוס וכחלק ממכלול המבנים הייצוגי של מרכז האוניברסיטה, לצד בניין הפקולטה לאמנויות ומוזיאון "אנו". בחזית הבניין נקבעה רחבה מרוצפת, כיכר שרייבר, משולבת בגינון ובבריכת נוי (אינה פעילה) המקושרת לרצף השטחים הפתוחים שבלב הקמפוס. לתכנון הספרייה הוזמנו אדריכלים שהשתתפו בתכנון בניין הספרייה הגדול שנבנה עד אז בישראל - הספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים, ומכאן הדימיון בין שני המבנים. בדומה לשאר המבנים בסביבה, גם בניין הספרייה תוכנן בגמר של בטון חשוף ובעל חזות מונומנטלית שהתגבשה הודות למיקומו במרחב, צורתו הדרמטית, גודלו וחומריותו. קומת המסד הנסוגה מקו החזית מחופה באבן בעיבוד טובזה ובשילוב מסכי זכוכית המעניקים למסה המרכזית של הבניין תחושה של קלילות. מבואת הכניסה המרשימה נחלקת למספר חצאי קומות היוצרים קשרי מבט ותנועה פנימיים. תכנית הקומה חופשית ומתבססת בעיקרה על רשת של עמודים עגולים המאפשרים גמישות לשינויים על פי הצורך. בשתי הקומות העליונות נקבעו מבואות קומתיות הנחצות במדרגות ופונות לחצר פנימית הפתוחה בפאה הדרומית לחזית וללב הקמפוס. ב-1984 הוזמנו האדריכלים להרחיב את בניין הספרייה ובמסגרת זו נוסף אגף ספריית וינר, בעורפו של הבניין הקיים. תוספת זו תוכננה ברוח דומה לבניין הוותיק, מבלי לפגוע בעיצובו המקורי ובתפקודו. תכנון הבניין זיכה את מתכנניו בפרס רוקח לאדריכלות מבנים לשנת 1970 והופיע על גבי בול שהוציא השירות הבולאי במסגרת סדרה שהציגה אדריכלות ישראלית ב-1974. |
| אדריכלים | האדריכלים שולמית (2016-1923) ומיכאל (1993-1921) נדלר ייסדו את משרדם ב-1946 בתל אביב ולאורך שבעה עשורים תכננו שורה ארוכה של מבנים שהיו לחלק מהקאנון של אדריכלות ישראל. מאז השתתפותם בתכנון הספרייה הלאומית, זכו לתכנן מבני ספריות נוספות, בעיקר כאלה אקדמיות, כשבקמפוס אוניברסיטת תל אביב תכננו עד לשנות ה-90 שש ספריות (המרכזית, מדעים מדויקים והנדסה, משפטים, מדעי החברה, וינר, מדעי החיים ורפואה). לאורך השנים צרפו שותפים למשרדם - האדריכל שמואל ביקסון (2018-1926), שותפם, שהיה לדמות דומיננטית בתכנון ספריית סוראסקי והעניק לה את אופייה הפיסולי, כפי שעשה בעבודות נוספות של המשרד ובראשן תיאטרון ירושלים ובית הספר אורט בגבעת רם בי"ם. |
עוד באותו נושא
