בניין החוג לגיאוגרפיה בית יד-אבנר

חדר המדרגות כולל פיר ודופן מבטון חשוף הפונה לחזית הראשית ומדגיש אותו כמבנה ציבורי. באולם ההרצאות המרכזי במה שבמקור נפתחה בעורפה לתיאטרון פתוח שנחפר ממזרח לבניין. בדופן החניון של הבניין מצוי מצוק כורכר נמוך החושף את הגבעה הטבעית שעליה הוקם הבניין.

תוכנן במקור ב-1960 כמרכז קהילתי-שכונתי של תרבות, ספורט והנצחה בידי וועד תושבי שכונת אפקה, יוצאי ארגון "ההגנה" שביקשו בין השאר להנציח את מפקדם האלוף אלימלך אבנר ועל שמו נקרא יד-אבנר. אלא שבמהלך הבנייה נזנח רעיון ההקמה והבנייה הופסקה.

ב-1969 הועבר המגרש ושלד הבניין לידי אוניברסיטת תל אביב שהשלימה את הבנייה ובתכנון האדריכל המקורי התאימה את השימוש לצרכי החוג לגיאוגרפיה. בעיצוב המבנה השתמש האדריכל בבליל של צורות, סגנונות וחומרים. לעומת החזית המערבית הייצוגית והמאופקת הפונה לרחוב, עוצבה החזית המזרחית העורפית הפונה לגן בסימטריה, גגון מצחייה מעוגל, פתחי חלונות עגולים וגג במה מחופה נחושת המבקש להדגיש את חשיבות הבניין בעורפו.

תכנית הבניין מבוססת על חדר מדרגות מרכזי המקשר למבואה קומתית ממנה שתי יציאות למסדרון המקיף את הקומה ומקשר לכיתות, חדרי סגל ומעבדות שמוקמו בהיקף הקומה. בלב הבניין תוכנן במקור אולם מופעים שפוצל בעת השינוי לשניים - חלקו התחתון הוסב לאולם הרצאות בעוד שחלקו העליון לרבות היציע הוסבו לספרייה וכיתות.

לצד הכניסה המקורית לאולם נקבעה במקור קפיטרייה שפנתה אל מרפסת רחבה, אך ברבות הימים בוטלה והמרפסת נסגרה לטובת מעבדה. גג הבניין תוכנן כגג פעילות לצד כמה חדרים המשרתים כיום כמעבדת מחקר, מחסן וחדר למכונות מיזוג אויר. לבד מהחוג לגיאוגרפיה, ממוקמים בקומת הקרקע של הבניין גופים נוספים - תחנת שיטור קהילתי וחדרי חוקרים של החוג לארכיאולוגיה.

אדריכל שמואל (סם) ברקאי (1898-1975) החל את דרכו בענף הבנייה בראשית שנות ה-20 ועם שובו מלימודים ועבודה בצרפת ב-1934 פתח את משרדו העצמאי שהתמחה בעיקר במבני מגורים. באותן השנים שבהן היה שגשוג בענף הבנייה המקומי, תכנן ברקאי כמה מבני מגורים שבהם שלט הסגנון הבינלאומי וזכו לפרסום - ברחוב אנגל 5 וגורדון 79 בתל אביב.

בתחילת שנות ה-50 תכנן את קולנוע שרון במרכז נתניה (כיום נטוש) ובסוף דרכו המקצועית תכנן את בית השיריון בשכונת יד אליהו בתל אביב (מגורי חיילים, מופעל על ידי הוועד למען החייל). ברקאי תכנן בתי מגורים בשכונת אפקה ויד-אבנר היתה יצירתו האחרונה.